שלמה ברזילי, ראש השבט, חוזר אל ילדותו בכרם התימנים. הוא מתאר את העוני והצפיפות שהפכו לאושר ולערכים של ערבות הדדית. לצד השורשים, שלמה משתף בתובנות מקריירה ארוכה בעיריית תל אביב ובתפיסת עולמו הייחודית, כולל החלטתו האמיצה לתרום את גופו למדע. השיחה חושפת חוכמת חיים של אדם שהגיע לגבורות ומותירה מסר על-זמני: החשיבות המכרעת של שמירה על לכידות המשפחה המורחבת. זהו דיוקן של איש עקרונות המביט לאחור בסיפוק, ומבקש להנחיל לדורות הבאים מורשת של אהבה ותמיכה.
