הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה

הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה מפרטת את שיטת הרמב"ם בנוגע למסירת התורה, תפקיד הנבואה ותכלית האדם. הוא מבהיר כי התורה מבוססת על אמת מוחלטת העוברת בהיררכיה מדויקת, כאשר הנביא משמש כלי לחיזוק הדת אך אינו מוסמך לשנות את מצוותיה לצמיתות. הרמב"ם את ההלכות לחמישה סוגים, המבחינים בין קבלה ממשה לבין דינים שנלמדו בעיון אנושי, שם תיתכן מחלוקת שאינה מעידה על טעות אלא על ריבוי פנים. בנוסף, מוסברת חשיבות לימוד האגדות כמשלים לעניינים אלוקיים נשגבים הדורשים הכנה שכלית ומידותית. לבסוף, הרמב"ם מדגיש כי השגת המושכלות היא תכלית הקיום, בעוד שאר האנושות מספקת את התשתית החומרית והחברתית המאפשרת ליחידי הסגולה להגיע לשלמות זו.