בשנת 1985, ענת בת ה-17, נערה אנורקסית, מתאשפזת בבית החולים הפסיכיאטרי 'גהה' במשקל 29 ק"ג. במשך שמונה חודשים היא כותבת מכתבים מתוך חדר בידוד – על כליאה, השפלה, געגועים ועל זעקה לחופש וזכות על הגוף שלה עצמה. דרך המכתבים המקוריים ששלחה, נחשפת המחלה במלוא עוצמתה: הקריאה הרציפה בהם מגלה כיצד במקום ריפוי, המילים הופכות לתיעוד של דעיכה נפשית והתרסקות, תחת כובד השיטה שנועדה להציל אותה. מול המילים של ענת עומדת עדותה של אחותה הקטנה, הילה, שחוזרת 30 שנה אחרי אל הזיכרונות, הכעס, האהבה והסליחה המאוחרת. זהו מסמך על מחלה ששלטה במשפחה שלמה, סיפור על גוף, נפש, ומה שנשאר אחרי שהכל נגמר.
